<h1>אותנו] המצרים ויענונו כמו שנאמר וישימו עליו שרי מסים</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
מה נשתנה, אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, פירוש קודם האכילה. הלילה הזה שתי פעמים. וכל כך כדי שיראו התינוקות וישאלו וכו'. ונהגו לומר הא לחמא עניא כולו ומה נשתנה בלעז, כדי להבין לנשים ולטף. ויש נהגו להוסיף ללעוז גם כן הפיסקא של עבדים היינו כולה. והטעם כדי שידעו התשובה אחר ששמעו השאלה. וכן ראוי לעשות. עבדים היינו, פירוש עתה משיב לתינוקות ששאלו מה נשתנה, כי עבדים היינו, ועל כן אנו אוכלין מצה ומרור כאשר אכלו אבותינו, וחייבין אנו לעמוד בהסבה ודרך חירות, כדרך שעמדו אבותינו כשהוציאם הקדוש ברוך הוא משם ביד חזקה. ואילו לא הוציא כלומר אם הם עמדו כן שיצאו משם, אנו מה לנו שלא היינו שם, התשובה שאילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו וכו'. ואם תאמר נאכל מצה ומרור ולא נספר הענין, ואפילו כולנו חכמים מצוה עלינו לספר, וכל שכן שיש לנו להודיע אל שאינן יודעים, שנאמר ואמרתם זבח פסח וכו', ועוד והגדת לבנך, ונאמר כי ישאלך בנך. ויש לנו לספר כל הענין כמו שכתוב למען תזכור. ומתחילין בגנות ומסיים בשבח, ואז יצאנו ידי חובתינו. אך המספר ביציאת מצרים אחר אכילתו הרי זה משובח.
מעשה ברבי אליעזר, וזה ודאי היה אחר אכילה, דאי קודם אכילה הא אמרינן חוטפין מצה בלילי הפסח בשביל שלא ישנו. ואם תאמר נזכור ביום כמו שכתוב למען תזכור את יום, אך בלילה לא מצינו מצוה בכתוב, ועוד שעיקר הגאולה ביום, לכך מביא ראיה מדרש בן זומא כמאמר רבי (אליעזר) [אלעזר] בן עזריה שדרש כל ימי חייך הלילות. הרי אני כבן שבעים שנה, פירוש ולא בן שבעים, שקפצה עליו זקנה כשנתמנה נשיא, שלא יחלקו על נשיאותו אם (יראוהו) [יראה] בחור כמו שהיה, כמו ששנינו בברכות אהדרו ליה תליסר דרי חיורתא, ואותו היום דרש בן זומא אותה דרשה. ולא זכיתי פירוש לא נצחתי חברי החולקים עלי בדבר שתאמר יציאת מצרים בלילות, שהיו אומרים שעיקר הגאולה ביום, ואני לא נצחתים על זה, לפי שהייתי יחיד במקום שנים, עד שבא בן זומא וסייעני בדרש שדרש. ולשון זכיתי, נצחתי מלשון (זכוהו) [זכנהו] לרבנן, וכן מאן (דמזכי) [דזכי] למלכא. ברוך המקום, אמר כאן ד' ברוך, לפי שרצה לומר אחר זה כנגד ד' בנים דיברה תורה, ואלו הן בפרשת משכו והיה כי יאמרו אליכם, ובפרשת ואתחנן כי ישאלך בנך, ומפסוקים אלו נוכל להבין שכנגד ד' בנים דיברה תורה, שהם ד' ענינים שטבע העולם מתנהג בהם. ואמר ד' ברוך כנגדם להורות כי ראוי לברך ולשבח ה' על הטוב ועל ההיפך, כמו שאמר דוד אברכה את ה' בכל עת, ועל מקרא בשנותו את טעמו, ואמרינן בדרש אפילו השטות טוב הוא, וזה שאמר הכתוב את הכל עשה יפה בעתו, שהרי הוצרך דוד להנצל על ידי שטות, כמו שאמר במקרא וישנה את טעמו ויורד רירו על זקנו. חכם מהו אומר וכו', פירוש שאלה זו ניכרת שהוא מבן חכם, ששואל מדוע אנו מטבילין קודם סעודה, ואוכלין גם כן קליות ואגוזים קודם סעודה שמחלקין להן כדי שישאלו, ודרכן לבא לאחר סעודה. ומדוע אנו אוכלין כזית מן הפסח תחילה, ואחר כך אוכלין החגיגה ומניחין הפסח אחריה. ולא הוציא עצמו מן הכלל כשאמר אתכם, כי רוצה לומר עמכם, ושיתף עצמו עמהם. ועוד אחר שאמר ה' אלוהינו קיבל עליו מלכות שמים. או נוכל לומר כי לא הוציא עצמו מן הכלל בלשון אתכם כי רוצה לומר אתם שהייתם בימים ההם. ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח, כלומר (תשובה) [השיבה] לשאלתו על מה ששאל למה אוכלין קליות ואגוזים תחילה, לפי שלא יוכלו לאוכלן בקינוח סעודה, שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. פירוש אפיקו מינין. וזה גם כן תשובה על מה ששאל מדוע מפסיקין באכילת הפסח ואוכלין החגיגה בינתיים, לפי שצריך לאכול כזית מן הפסח באחרונה שישאר טעם הפסח בפיו, ואחר כך אין אוכלין דבר אחר, ולכך אוכלין גם כן כזית מן המצה זכר לפסח. רשע מהו אומר, לכם. יש לתמוה כי הפסוק שהביא אינו כי אם פסוק מה העבודה הזאת שהוא בפרשת משכו, ופסוק והגדת שהוא בפרשת קדש לי כל בכור, והיה לו להביא פסוק ואמרתם זבח פסח שהוא מענה על השאלה. ויש לומר כי מסדר ההגדה לא חשב להזכיר הפסוקים הכתובים בתורה על השאלות, כי זה דבר פשוט שישיב להם כמו שכתוב, אך בא להודיענו היכן דיברה תורה כנגד ד' בנים, ובחכם ורשע החידוש שאינו כתוב בתורה שישיב להם על שאלתם, כי דרש לי ולא לו אינו כתוב בתורה, אך אנו דורשין ממנו תשובה לרשע מיתור לי. ובאמרו לכם, משמע שהוציא עצמו מן הכלל, שלא קיבל עליו מלכות שמים לאמר ה' אלוהינו, וגם אין לשון לכם מורה שתוף עצמו עמהם. ואף אתה הקהה את שיניו, כלומר הכעיסהו, ונפקא לן מדאמר והגדת מלשון גידין, ולא אמר ואמרת, (אמרת) [ואמור] לו כנגדך דיברה תורה לי בצאתי, לי ולא לך, ואילו היית שם או רשע כמותך לא היה נגאל. תם מהו אומר, פירוש תם שאינו יודע להעמיק שאלתו לא בחכמה ולא ברשע, רק שואל בסתם, מה זאת. ואמרת, פירוש ספר לו כל (מה) המעשה. ושאינו יודע לשאול, אפילו בתמימות, את פתח לו שנאמר והגדת, כלומר דרוש לו בהגדה ופרסם לו הנס. ויש לתמוה מדוע הביא להשיב לשאינו יודע לשאול מקרא שהשיב לרשע, ונראה לומר כי לכך ראוי תשובה אחת לרשע ולשאינו יודע לשאול, לפי שגאולת מצרים היתה על ידי מופתים שהיו שם בדרך שנוי הטבע, וידוע הוא שהש"י לא ישנה הטבעים כי אם לצורך החסידים שבדור, או בזכות תורתם אם הם חכמים, או בזכות מעשיהם המהוגנים, ובזכות ישרים שהם הולכים אתו בתם לבב וביושר ונזהרין בקיום המצות ובקיום מצות עשה ובשמירת מצות לא תעשה, וזהו בזכות החכם או התם, אבל הרשע ידוע הוא שאינו כדאי, וגם מי שאינו מדקדק לשם מי יעשה מעשיו, ומנהג כבהמה, והוא שאינו יודע לשאל, אין ספק גם כן שאין ראוי שישנה השם בטבעים להצלתו, וכיון שכן נופל גם כן בתשובתו בעבור זה עשה ה' לי וכו', כלומר (בזכותו) [בזכותי, אך לא בזכותך], כיון שאינך מתבונן בדרכי ה' ובתורתו ובמצותיו. ובא (להעיד) [להעיר] שצריך אדם לומר לבנו שיתחזק לעסוק בתורה יום ויום ושיתעסק במצוות ושידקדק בשמירתם בתמימות, וואז יהיה מאותם שהש"י משנה הטבעים להצלתם וגאולתם, לא בענין אחר.
יכול מראש חודש, פירוש עתה מפרש אימתי זמן הגאולה. יכול מראש חודש שהתחילה הגאולה. ועוד ששואלין בהלכות הפסח קודם הפסח ב' שבתות, וזהו מראש חודש, תלמוד לומר ביום ההוא, כלומר יום הגאולה. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, כששוחטין פסחיהם, תלמוד לומר בעבור זה לא אמרתי אלא בשעת האכילה שמצה ומרור מונחים לפניך. פירש החכם בעל המלמד שזה יצא לנו מפני שהקדים לנו הפסוק מצות יאכל, וכתוב בערב תאכלו מצות, ואחר כך כתוב בעבור זה עשה ה' לי וכו'.
מתחילה, פירוש כאן הוא תחילת הגדה, ומתחיל בגנות ומסיים בשבח. וצריך לבאר מה לנו להתחיל בירידת האבות למצרים, שהרי לא ציותה תורה רק ואמרת אליו עבדים היינו, ועוד מה לנו מתרח. ויש לומר כי להודיע כי באברהם על ידי מעשיו הטובים נתן לנו את הארץ. ועל ידי המתנה אמר לו במה אדע, ועל זה נגזר על בניו הגלות, והובטח שיצאו משם ברכוש גדול. וזה שהביא ויאמר יהושע להודיע איך חלה על זרע יעקב הגזירה. והודיע כי לא באה להם הארץ בנחלה כי אם על ידי מעשים טובים, וכל זה לנחמנו מעצבון גלותינו. שאם נטיב מעשינו ונשוב לה' הוא ינחמנו, ולא יזיקו לנו עוונות אבותינו. ואם נשארנו מתי מספר, הלא אנחנו רבים מבאי מצרים אשר היו שם לגוי גדול. ואולך אותו וכו'. כמו שכתוב קום התהלך בארץ וגו'. וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, כי לא נקרא זרעו רק יצחק. ויעקב ובניו ירדו מצרים, כי להם לבדם נתנה הארץ, ועליהם גזירת הגלות. כמו שביארנו.
ברוך שומר הבטחתו לישראל וכו'. פירוש כשגזר עליו הגלות הבטיחו לדון העובדים בהם ולהוציאם אחר כן ברכוש גדול, והוא ברוך הוא שמר להם ההבטחה ההיא. חשב את הקץ, מלידת יצחק, כי מלידת יצחק עד יציאתם ממצרים ד' מאות שנה, וזה שאמר הכתוב כי גר יהיה זרעך, כלומר משנולד לך זרע. והיא שעמדה, כלומר הסיבה הזאת עמדה לאבותינו במצרים על ידי עוונותם ולשמור להם ה' הבטחתו. ולשלוח להם מושיעים, שכן מצינו באבות אברהם יצחק ויעקב שנצטערו בכמה מיני צער ונושעו, וכן אבותינו במצרים ונושעו, וכן אנחנו פה היום. וזה שאמר (הכתוב) שלא אחד בלבד עמד וכו'. וכונת ההתחלה בגנות לא (היה) [היתה] אלא לומר דבר זה.
צא ולמד מה ביקש. עתה מתחיל לבאר איך היתה סיבת ירידת מצרים. לבן ביקש, פירוש כשרדף אחרי יעקב עד שאמר לו ה' השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. וירד מצרימה, אנוס, פירוש לשון וירד מצרימה מודה שבאונס ירד שם, מדלא כתיב ויצא על פי הדבור, כלומר על פי גזירותיו של הקדוש ברוך הוא שאמר לו לרדת שם, באמרו אל תירא מרדה מצרימה. הדבור לשון מקרא הוא בירמיה והדבר אין בהם. ויגר שם, מורה (ללין) [ללון] בעלמא ולא לקבע. ויהי שם, מצויינין, פירוש שהיו נאספין במקום אחד שלא נתפרדו בעיירות. מצויינין לשון ציון. או נוכל לפרש שהיו מציינין עצמן בלבושיהם, כדי שלא יתערבו עמהם. גדול ועצום, פירוש על דרך מה שאמרו ז"ל שהיו (יולדת) [יולדות] ששה בכרס אחד כשרצים. וזה היה קודם הגזירה שהיו רבים שלא כדרך כל הארץ, ועל זה נתחכמו להם והפרישום מנשותיהם, ואחר כך היו הולכין תחת התפוח כמו שנבאר בפסוק וירא את ענינו בע"ה. וזהו ורב שהיו צצין כעשב השדה. ורב מגזירת רבבה. ואת ערום ועריה, כלומר שהגיע זמן הקץ ולא היו בידם מצוות, ונתן להם דם פסח ודם מילה שמלו ביום י"ד בניסן, זה שאמר הכתוב מתבוססת בדמיך, כלומר בשני דמים דם פסח ודם מילה. וירעו, פירוש חשבו אותנו בחזקת רעים והתחכמו איך יוכלו לנו, אבל לא נוכל לפרש וירעו שהרעו לנו, שלא מצינו בפסוק הבה נתחכמה שום הרעה. ואם רצה לומר בשביל וישימו עליו שרי מסים, [היה לנו לומר וירעו (לנו)
